פרדוקס הבחירה

ד"ר אשר מאיר

פורסם 6/9/2009

מחקר חדש מעורר חשיבה ודיון מחודשים על מצבן והתקדמותן של נשים בחברה המערבית. המחקר, מאת הכלכלנים בטסי סטיבנסון וג'ייסון וולפרס מבית ספר וורטון בארה"ב, מכונה "הפרדוקס של אושר נשי יורד", והוא מראה שההערכה העצמית של נשים של רווחתם ירדה באופן עקבי ביחס לזו של גברים מאז שנות השבעים. זאת, למרות שבכל מדד אובייקטיבי אפשרי הפער בין נשים וגברים באותן שנים דווקא הצטמצם. פער השכר קטן הרבה יותר, פער ההשכלה עומד כעת לטובת הנשים, וגם המעמד בבית נראה משופר, כאשר למשל נשים היום מבלות פחות זמן בעבודות בית מאשר בעבר ואילו גברים יותר.

האם אכן מצבן של הנשים בעולם המערבי הורע, במקביל לשיפור בתנאים החומריים? אם התשובה חיובית, האם יש לחפש להחזיר את השעון אחורה?

נתחיל עם הנתונים. בשנות ה70, נשים בארה"ב דיווחו על רמות אושר גבוהות משמעותית מאלו של גברים, בהתבסס על סקרים ששאלו על "אושר" או "שביעות רצון מן החיים". ב35 שנים בינתיים, האושר של גברים עמד במקום אך זה של נשים ירד וכעת דומה לזה של גברים. באירופה המצב דומה. בשנות ה70 הנשים סיפרו על אושר שעלה על זה של הגברים, אך בינתיים האושר של הגברים עלה אך זה של הנשים מדשדש, כך שכיום הרמות דומות.

המחברים בדקו מספר רב של הסברים סטטיסטיים, למשל שהירידה היא אודות הצטרפותן של נשים לכוח העבודה, או להורות חד-הורית וכדומה, אך המגמה נראית כה מקיפה ששום מרכיב פרטני אינו מסוגל להסביר אותה.

בסוף העבודה, סטיבנסון ווולפרס מציעים מספר הסברים אשר כולם למעשה וריאציות על "אל תתחכם יותר, למה תישומם". הם מציעים ש"ריבוי ההזדמנויות לנשים אולי הגביה מה נשים צריכות כדי להחשיב את עצמן מאושרות". או "ההזדמנות המוגברת להצליח בממדים רבים אולי הגביר את הסיכוי להאמין שהחיים לא עומדים בקריטריון".

מה עושים עם מסקנה זאת? האם שווה להיות חכם יותר ומאושר פחות? הייתכן שריבוי הזדמנות יכול דווקא לפגוע באושר של אישה, או גבר? ואם כן, האם רצוי להגביל אופקים? מדעי החברה לא יוכלו לעולם לתת מענה לשאלה ערכית זאת.

חתן פרס נובל אמרטיה סן, אחד הכלכלנים בני זמננו שהכי הרבה נתן דעתו לשאלות של ערך ורווחה אנושית, התמודד עם שאלה זאת באופן עקבי. הגישה העקרונית של סן היא זאת של תועלתנות: הדבר החשוב ביותר זה להעניק לאנשים הזדמנויות ויכולות, כך שהם יוכלו לנצל אותן לטובת עצמם. אך סן הוא תועלתן שונה קצת: במקום לדגול בחיים שאנשים מעריכים, סן מתייחס תמיד לחיים ש"יש להם סיבה להעריך". הפרשנות שלי היא שסן שולל את הלגיטימציה של ריבוי האושר על ידי הגבלת ההזדמנויות והאופקים. ייתכן שגישה ייחודית זאת מושפעת ממוצאו ההודי של סן. למשך אלפי שנים הודו נודעה למבנה מעמדות קשוח במיוחד, כאשר התבקש מכל אחד לחפש אושר רק לפי המגבלות של המעמד שלו, ולא להשוות את עצמו עם בעלי מעמד אחר. בעיני סן, אושר כפוף למגבלות כה קשוחים אינו האושר שאליו יש לשאוף.

לדעתי, פתרון הבעיה נעוץ בהבדל שבין הגבלה כפויה לבין הגבלה מבחירה. בתור חברה, עלינו לנסות לקדם את ההזדמנויות והיכולות של כולם. עם זאת, כל יחיד ויחיד יכול להגדיר לעצמו יעדים ותפקידים בחיים שיביאו לו אושר, במידה שזה מה שהוא מחפש. אין לחברה לכפות על נשים להיות עקרות בית, אך מצד שני אף אחד לא כופה על אישה להשוות את הישגיה לאלו של גבר, או של "אשת-על" בעלת הצלחה מסחררת בבית ובקריירה כאחד. נושא זה נידון בספר הידוע של ברי שוורץ, פרדוקס הבחירה.

החברה המודרנית מעניקה לנשים, ולגברים, ריבוי הזדמנויות שלא נודעו לדורות קודמים. אישה היום יכולה לשאוף להיות רופאה מנתחת וגבר להיות גנן של פעוטות. אך לאור המחקר החדש, ראוי לזכור שיש לנו גם את החופש להדגיר ולמקד את השאיפות שלנו. לי לפחות המחקר החדש יגרום לחשיבה מחודשת על האופן שבו אני מגדיר את היעדים שלי בחיים, ועם מי אני משווה את עצמי כאשר אני מעריך את ההישגים.