פרופ' יאיר באב"ד ופרופ' אבי משולח
רקע תגמול הבכירים[1] אשר זכה לביקורת קשה עוד בשנות השמונים של המאה שעברה אף בכתבי העת ה"קפיטליסטיים", עלה לאחרונה למרכז הבמה הפוליטית והחברתית בישראל. העלייה המואצת ברמת התגמול לבכירים בשנים האחרונות אשר לא לוותה בעלייה מקבילה של רמת התגמול לעובדים ברמות נמוכות יותר עוררה בקורת חריפה בישראל ובארצות אחרות, הן בגין רמות התגמול של בכירים ובעיקר בתאגידים ציבוריים, והן בגין פער התגמולים שנפער. המשבר הכלכלי של השנים 2008-2009 החריף את המצוקה, כאשר לצידם של המוני עניים ומובטלים בלטה קבוצת הבכירים עם תגמולי ענק שאף גדלו למרות המשבר. תגמולים אלו שולמו גם בתאגידים שביצועיהם כשלו וגרוע מכך, גם בתאגידים שקרסו בגלל ניהול כושל, נטילת סיכונים בלתי מחושבים, תרבות ניהול פזרנית, ואפילו התנהגות פלילית. באשר לפער בהתפלגות ההכנסות במשק, ארגון ה‑OECD שצרף לאחרונה את ישראל לשורותיו קבע כי ישראל מובילה במדד אי-השוויון בין מדינות הארגון, וציין לחרפתה של מדינת ישראל כי "שיעורי העוני בישראל, המשקפים פערים חברתיים וכלכליים עמוקים, הם הגבוהים ביותר בין כל מדינות ה‑OECD"[2]. מצב דברים זה יוצר מתח רב הן בתאגידים וה
המשך